סיכום תחרויות 2010 עד 2014

ליגת אנדורו 2014 - קטגוריית אנדורו פרו
תחרות #1 - פארק קנדה - מקום 4 באנדורו - מקום 5 בספרינט
ראן מהיר : 4:13.852

זמן כללי : 12:49.780
פער מהמנצח : 38.372

תחרות #2 - משמר העמק - מקום 2 באנדורו - מקום 2 בספרינט
ראן מהיר : 3:47.438
זמן כללי : 15:23.982
פער מהמנצח : 16.119

תחרות #3 - מרכז מירב - מקום 2 באנדורו - מקום 1 בספרינט
ראן מהיר : 2:17.606
זמן כללי : 9:31.181
פער מהמנצח : 1.460

תחרות #4 - בן שמן - מקום 5 באנדורו מקום 1 בספרינט
ראן מהיר : 1:57.914
זמן כללי : 6:11.341
פער מהמנצח : 9.515 (התרסקות קשה)

אליפות ישראל DH 2013 - הר החרמון קטגוריית פרו 19-29
מקום 1 בקטגוריה - מקום 1 כללי - 2:35:31

AM league 2013 - קטגוריית פרו 16+
תחרות #4 - בנ"ש - פצוע
תחרות #3  - מרכז מירב - מקום 2 בקטגוריה - מקום 2 כללי - 2:28:17
תחרות #2  - מענית - מקום 4 בקטגוריה - מקום 4 כללי - 2:38:27
תחרות #1  - פארק קנדה - מקום שני בקטגוריה - מקום שני כללי - 4:22:73

SHIMANO mini DH 2012 - קטגוריית מקצוענים 17/18
אלוף הסבב - מקום 1 בקטגוריה (מקום 1 כללי)

תחרות #4 - חרמון - מקום 1 בקטגוריה - מקום 1 כללי - 2:31:90
תחרות #3 - גלבוע - מקום 1 בקטגוריה - מקום 2 כללי - 1:36:93
תחרות #2 - מרכז מירב - מקום 1 בקטגוריה - מקום 7 כללי (תקלה טכנית באופניים) - 1:22:26
תחרות #1 - בית קשת - מקום 1 בקטגוריה - מקום 1 כללי - 1:59:03

SHIMANO mini DH 2011 - קטגוריית מקצוענים 17/18
תחרות #5 - בית קשת - מקום 2 בקטגוריה - מקום 3 כללי - 1:40:77
תחרות #4 - צוק מנרה - מקום 1 בקטגוריה - מקום 2 כללי - 2:32:07
תחרות #3 - גלבוע - מקום 2 בקטגוריה - מקום 6 כללי - 1:33:58
תחרות #2 - יעד - מקום 2 בקטגוריה - מקום 11 כללי (שפעת) - 2:25:13
תחרות #1 - כרמל - מקום 2 בקטגוריה - מקום 3 כללי - 1:18:04

אליפות ישראל KTM בדאון היל 2011 - קטגוריית מקצוענים 17/18
מקום 1 בקטגוריה - מקום 2 כללי - 1:48:97

SHIMANO mini DH 2010 - קטגוריית קאדטים 15/16
תחרות #5 - בית קשת - מקום 2 בקטגוריה - מקום 7 כללי - 1:48:56
תחרות #4 - החלמה
תחרות #3 - יד מרוסקת
תחרות #2 - יער עופר - מקום 1 בקטגוריה - מקום 4 כללי - 1:24:48
תחרות #1 - הרי אילת - מקום 1 בקטגוריה - מקום 8 כללי - 1:18:50

וזאת לתעודה... שלוש

בייקפארק חרמון - Hermon Mtn. - Shimano mini DH 2012 #4

מקום 1 בקטגורית מקצוענים 17-18 - מקום 1 כללי - 2:31:90
First on the pro 17-18 - 1st overall - 2:31:90

אפשר להגיד שהתחרות בחרמון הייתה דיי היסטורית, פעם ראשונה שיש מסלול באורך פחות או יותר "ראוי" לתחרות DH אמיתית, בנוסף לכך, רכבל מותאם לנשיאת אופניים. חזון אחרית הימים? אפשר להגיד שהתקרבנו עוד צעד אל עבר המושג "תחרות דאון היל".

את התחרות התחלתי כבר ביום חמישי, נסענו אמא ואני בנחת, עשינו כמה הפסקות לתת לעגלה הצהובה להתקרר, הגענו לאתר בסביבות 12 בצהריים, היה מעונן, קריר והרוח הייתה מפגרת, עליתי עם כמה חברה למסלול ברגל ונתנו איזה שעתיים עבודה עם מגרפות.
 
אחר כך נתנו כמה ראנים לבדוק איך יצא. אני זוכר שכל ראן שירדנו ראיתי את כספי עם הסס"ל מסמן את המסלול. בראן האחרון שמתי קופסא עם פסטה ונקניקיות בכיס ומזלג בכיס השני, כשראיתי את כספי באמצע המסלול עצרתי ושאלתי אותו: "מתי אתה מסיים, יש לך משהו לאכול?" הוא ענה: "עוד שעה בערך, ולא אני לא רעב" אמרתי לעצמי בלב כןכן הוא לא רעב. הוצאתי את הקופסא והמזלג ונתתי לו אותם, ואז הוא זרק לי "טוב נו אולי אני אעשה הפסקה".

ביום שישי המטרה הייתי ללטש את הקווים שלי ולא למות, אני חושב שכל ראן שעשיתי (10 בערך) ראיתי איזה מישהו שרוע על הרצפה, היו שם ידיים שבורות, אצבעות שבורות ואפילו ירך שאיכשהו הצליחה להתרסק. אצלי נרשמו אפס נפילות ברוך השם וסיימתי את היום בהרגשה של כיף ושאני מוכן ל"sunday finales".

בשישי בערב לא היה שום סימן לרוח הייתי רגוע לישון בגזיבו של מורווד. ופתאום באמצע הלילה הגיעה פאקינג רוח שהעיפה את הגזיבו באוויר, במזל התעוררתי ותפסתי אותו, פחד אלוהים. כשכבר הצלחתי להירדם אמא שלי התחילה לנחור. בקיצור לפני התחרות ישנתי אולי חמש שעות וגם השעות שכבר ישנתי לא היו כאלה טובות.

את ראן החימום הראשון של בוקר התחרות פתחתי בהתרסקות מרשימה ולאחריה עוד איזה OTB אחרי ששקע לי הגלגל הקדמי באחד הסיבובים. ראן החימום השני שלי היה מעולה, מהיר, מדוייק ונטול טעויות. 

בתחרות עצמה, האסטרטגיה שלי הייתה לעשות ראן ראשון טוב ובלי לקחת סיכונים מיותרים וראן שני לעשות "all in all out". את הראן הראשון באמת עשיתי יחסית בטוח, חציתי את קו הסיום, 2:33 אני בהוט סיט, להיט! חיכיתי לכל המהירים והיה דיי כיף לשבת על ההוט סיט, מה שהיה יותר כיף זה שאף אחד לא הצליח לשבור את הזמן שלי. בראן השני נתתי הכל, חציתי את קו הסיום, 2:31 בום! שיפרתי בשתי שניות, החלפתי את זהר שושני שגם נתן בראש לכולם והגיע שלישי כללי. שוב ישבתי בהוט סיט וקיוויתי שאף אחד לא ישבור את הזמן שלי, אורן חסון הגיע למטה אחרי התרסקות בראן הראשון ושבר את הזמן של הראן הראשון שלי, וכמעט שבר את הזמן הטוב שלי. כל הכבוד לו. 

אז אפשר להגיד שפעם שנייה השנה ערן אביבי אמר בקול עמוק וחודר "יונתן יתום-שיאן המסלול!"

ותודה לאל, סופסוף גם אלוף סבב.

אני רוצה להגיד תודה גדולה לנותני החסות שתומכים בי:
דודי אלדורוטי - פאן רייד - מפנק בשלל ביגוד של IXS
אמיר כספי - יבואן מורווד - כנראה השלדה הכי טובה שרכבתי עליה
יוסי מאירי - יבואן מצלמות האיכות CONTOUR

תודה כמובן לאמא שמסיעה אותי לאימונים ותחרויות במסירות ולאבא שמממן אותי ואת האהבה שלי

לא רק תחרות הסטורית, גם מבול היסטורי של אייטמים על התחרות ועל ענף הדאונהיל:

אייטם בחדשות ערוץ 2 (14 בנובמבר) - דקות 50:50 עד 51:30

אייטם של ראובן שאול ב-ifeel 
כתבה ראשונה של חובב הרוש בטור החדש שלו בבייק פאנל

כתבה של רותי ברמן בחדשות נתניה - עמוד 16

 

 

 

תודה לצלמים: Johan Hjord, אופיר פורר, TSD, נועם יופה

גלבוע, הר גיבורים - Heroes Mtn. - Shimano mini DH 2012 #3

מקום 1 בקטגורית מקצוענים 17-18 - מקום 2 כללי - 1:36:93

First on the pro 17-18 - 2nd overall - 1:36:93

לתחרות השלישית בסבב נבחר המסלול בגלבוע, שברובו הוא "קו אחד" ואין הרבה מקומות שבחירת קווים חכמה תזכה אותך בזמן.
אני לא כלכך יודע למה, אבל משום מה, על המסלול בגלבוע אני אף פעם לא מצליח לתת ראן תחרות מפגר, כזה שנותנים 105%. יכול היות שזה בגלל הפציעה שהייתה לי שם.
בקיצור, מבחינתי התחרות הייתה טובה, נרשמו אפס טעויות בראנים והם היו מהירים ונקיים.

תודה לצלמים : צור טריגר, דור הירש, רן אבנר.

מרכז מירב - Merav forest - Shimano mini DH 2012 #2

מקום 1 בקטגורית מקצוענים 17-18 - מקום 7 כללי - 1:22:26

First on the pro 17-18 - 7th overall - 1:22:26

יש טקסטים שאתה פשוט חייב להתחיל מהסוף...

את התחרות במירב אפשר לסכם במשפט: "על דפי ההיסטוריה/בלוג היא תירשם ככישלון רגעי והצלחה ממושכת". עכשיו, אחרי שתפסתי אתכם עם משפטים מורכבים, תיהיו חייבים להמשיך לקרוא, לא ככה?

את התחרות במירב התחלתי כשבוע לפני האירוע, כשהחלטתי להרכיב שלדה יותר קלה וזריזה ובעיקר להוריד משקל ולשפר יעילות דיווש. למי שלא מכיר, המסלול במירב שונה במקצת משאר המסלולים שיש לארצנו הקטנה להציע, הוא בעיקר מאוד צפוף ומלא בקטעי פידול. בגלל שהאופניים שלי, שהן על קצה סקלת אופני הדאונהיל ומיועדות בעיקר למסלולי WC, לא ראיתי לנכון לרכב איתם במסלול במירב ובחרתי בשילדת האיזימו של מורווד שהיא יותר קלה וזריזה. כמובן שקיט החלקים כלל בתוכו בולם אוויר של קיין קריק, קראנק קל וצמיגים עם דופן דקה יותר וקלה יותר. לבסוף אחרי הרבה משחקים, מוכנה לרכיבה, המכונה שקלה 15.8 קילו, לא רע בכלל לאופני דאון היל.

ביום חמישי, יומיים לפני התחרות, מסיבות אישיות שאינן תלויות בי, חטפתי איזו שפעת משהו טוב, וביום שישי במקום לתת בגז על המסלול, שכבתי על הספה תוך כדי צפייה בסבב 2011 של הAMA supercross ושתיית מרק עוף, קלאסה...

ביום שבת בבוקר עשיתי שני ראנים כדי להתחמם ולהרגיש את האופניים. הראן הראשון היה מעולה, כל הסיבובים התלבשו לי במקום ופידלתי חזק למרות שהייתי סמרטוט. בערך 15 שניות לסיום הראן ניסתי לנקות איזה דאבל במסלול וישר ירד לי האוויר מהגלגל האחורי בגלל סנייקבייט, למרות זאת פידלתי כמו ניגר לקוו הסיום, 1:22, זמן טוב אבל פאנצ'ר זה פאנצ'ר וזה עולה בזמן.

אחרי שכמעט מתתי אחרי הראן הראשון, זינקתי לראן השני אחרי מנוחה טובה, הראן השני היה אפילו טוב יותר ומהיר יותר אך למרות שניפחתי יותר אוויר בצמיג חטפתי פאנצ'ר בגלגל האחורי בדאבל דרופ, אז הראן השני הלך. לפחות לקחתי את המקום הראשון בקטגוריה.

אקיצר, מכל הסיפור הזה אפשר ללמוד שלא משחקים בצמיגים (וברגשות של נשים...) זה יכול רק להזיק.

 

קרדיט לצלמים: דור הירש, אופיר פורר, גל ארמוזה

מתכוננים לחו"ל קיץ 2012 - 3

נכון שצרות באות בצרורות? מסתבר שגם דברים טובים.

בשבוע אחד קיבלתי שתי הצעות לחסות מלאה, אמה מה? ההצעות סתרו אחת את השנייה...

הצעה ראשונה הגיעה מפאן רייד של דודי אלדורוטי לביגוד של IXS. דודי מספנסר אותי כבר מעל שנה וטבעי שנמשיך לעבוד ביחד.

הצעה שנייה הגיעה ממוטולוגי יבואן צמיגי שוולבה, בתיווכו של בבי לוי שכללה רכיבה על צמיגי שוולבה המעולים בחסות מלאה, אך יחד עם זאת נדרשה התחייבות שלי לרכב עם ביגוד של Alpinestar.

ואללה, האמת היא שההתלבטות הייתה קשה.

בסופו של דבר ההחלטה הייתה להמשיך את הקשר הטוב שיש לי עם דודי שעוזר לי כבר מעל שנה, זמין ותמיד פנוי לחפירות שלי.

אז תודה לדודי ולמוטולוגי ולהלן תמנות ראשונות:

 

בקרוב, רשמים ראשונים אחרי כמה ימים בחו"ל...

לייק א בוץ - מרץ 2012

זה הפרסום הראשון בטור החדש שלי במגזין אופניים. תודה לחובב הרוש העורך על ההצעה וההזדמנות.

Like A Botz*

אח, בוץ. כמה שאני אוהב בוץ! מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן (פשוט 17 זה נורא מבוגר) תמיד אהבתי מים ובוץ. כשהייתי קטן אהבתי להשתכשך בבוץ והיום אני אוהב לרכב בבוץ. בתור ילד, אם הייתי חוזר בחורף מהגן בלי כמה כתמים של בוץ ההורים שלי היו מודאגים. אני לא יודע למה בדיוק, אבל רכיבה בגשם פשוט מרגשת אותי. יש משהו מאוד כייפי בלא נודע הזה: המסלול משתנה בכל רכיבה, נוצרים בורות וחריצים חדשים, הסיבובים משנים צורה. אפשר לחשוב שבגלגול הקודם הייתי סוג של דג, אבל זה לא מסתדר עם העובדה שאני פשוט לא מסוגל לסתום את הפה...

לפני שנתיים, הרבה לפני שרכבתי בבוץ, התחברתי לשני משפטים ששמעתי שסדריק גראסיה אמר בראיון:
"Ride the river, there is more grip"
"Think like water, ride like water"

מבחינתנו, הרוכבים בבוץ, כדאי לעשות כמה שינויים באופניים:

• הדבר הכי חשוב הוא כמובן הצמיגים. צמיגי בוץ שונים מאוד מצמיגים רגילים מבחינת גובה, גודל וצפיפות הקוביות ומבחינת רוחב הצמיג. בצמיגי בוץ (spikes) הקוביות יותר צרות וגבוהות והמרחק ביניהן הרבה יותר גדול, כדי שהצמיג יתנקה מהר יותר ויתחפר יותר עמוק בבוץ.
• שינוי משמעותי נוסף הוא כיול המתלים שמשתנה בצורה דרסטית בעקבות שינוי הפידבק שמקבלים מהקרקע. ככל שהקרקע מתרככת, צריך להקשיח את המתלים כדי לשמור על פידבק זהה פחות או יותר שיועבר לידיים ולרגליים בזמן הרכיבה.
• בנושא הבלימה, המשוואה היא פשוטה: סלעים רטובים + ברקס = בום ולכן זה קריטי למצוא את נקודות האחיזה ברכיבה בבוץ, בגלל האחיזה הפחותה.
• רצוי להתקין מגן בוץ בין הקראונים של הבולם (ייעודי או סתם פנימית גזורה) כדי לעצור את כל הבוץ שהגלגל הקדמי זורק.
• כדאי לרסס את כל מערכת ההילוכים בכמות מכובדת של שמן סמיך ״רטוב״ כדי לדחות מים ובוץ מהקסטה ומהשרשרת.
• טריק מעניין ואחרון הוא ריסוס כל האופניים בספריי סיליקון כדי שהבוץ לא יידבק לאופניים והביצועים של המכונה יישמרו לאורך כל המקצה.
  

רציתי לסיים בבדיחה גסה וקורעת שקשורה לבוץ. סיפרתי אותה ליד המדורה, ערב התחרות הבוצית בבית קשת, אבל העורך סינן אותה כי יש פה ילדים.

ולכל מי ששואל מה טוב בדאונהיל יש לי תשובה עם הוכחה מדעית: בשנה האחרונה, הדאונהיל בארץ מגדיל את כמות המשקעים. זאת עובדה שלא משנה מתי מתקיימת תחרות דאונהיל, המסלול תמיד רטוב ובוצי.

יונתן יתום, בן 17 וחצי, רוכב דאונהיל בחסות כספי סייקלינג ופאן רייד

* הכותרת בהשראת השיר "Like A Boss" של "The Lonely Island"