מקום 1 בקטגורית מקצוענים 17-18 - מקום 1 כללי - 2:31:90
First on the pro 17-18 - 1st overall - 2:31:90
תודה לצלמים: Johan Hjord, אופיר פורר, TSD, נועם יופה
First on the pro 17-18 - 1st overall - 2:31:90
אפשר להגיד שהתחרות בחרמון הייתה דיי היסטורית, פעם ראשונה שיש מסלול באורך פחות או יותר "ראוי" לתחרות DH אמיתית, בנוסף לכך, רכבל מותאם לנשיאת אופניים. חזון אחרית הימים? אפשר להגיד שהתקרבנו עוד צעד אל עבר המושג "תחרות דאון היל".
את התחרות התחלתי כבר ביום חמישי, נסענו אמא ואני בנחת, עשינו כמה הפסקות לתת לעגלה הצהובה להתקרר, הגענו לאתר בסביבות 12 בצהריים, היה מעונן, קריר והרוח הייתה מפגרת, עליתי עם כמה חברה למסלול ברגל ונתנו איזה שעתיים עבודה עם מגרפות.
אחר כך נתנו כמה ראנים לבדוק איך יצא. אני זוכר שכל ראן שירדנו ראיתי את כספי עם הסס"ל מסמן את המסלול. בראן האחרון שמתי קופסא עם פסטה ונקניקיות בכיס ומזלג בכיס השני, כשראיתי את כספי באמצע המסלול עצרתי ושאלתי אותו: "מתי אתה מסיים, יש לך משהו לאכול?" הוא ענה: "עוד שעה בערך, ולא אני לא רעב" אמרתי לעצמי בלב כןכן הוא לא רעב. הוצאתי את הקופסא והמזלג ונתתי לו אותם, ואז הוא זרק לי "טוב נו אולי אני אעשה הפסקה".
ביום שישי המטרה הייתי ללטש את הקווים שלי ולא למות, אני חושב שכל ראן שעשיתי (10 בערך) ראיתי איזה מישהו שרוע על הרצפה, היו שם ידיים שבורות, אצבעות שבורות ואפילו ירך שאיכשהו הצליחה להתרסק. אצלי נרשמו אפס נפילות ברוך השם וסיימתי את היום בהרגשה של כיף ושאני מוכן ל"sunday finales".
בשישי בערב לא היה שום סימן לרוח הייתי רגוע לישון בגזיבו של מורווד. ופתאום באמצע הלילה הגיעה פאקינג רוח שהעיפה את הגזיבו באוויר, במזל התעוררתי ותפסתי אותו, פחד אלוהים. כשכבר הצלחתי להירדם אמא שלי התחילה לנחור. בקיצור לפני התחרות ישנתי אולי חמש שעות וגם השעות שכבר ישנתי לא היו כאלה טובות.
את ראן החימום הראשון של בוקר התחרות פתחתי בהתרסקות מרשימה ולאחריה עוד איזה OTB אחרי ששקע לי הגלגל הקדמי באחד הסיבובים. ראן החימום השני שלי היה מעולה, מהיר, מדוייק ונטול טעויות.
בתחרות עצמה, האסטרטגיה שלי הייתה לעשות ראן ראשון טוב ובלי לקחת סיכונים מיותרים וראן שני לעשות "all in all out". את הראן הראשון באמת עשיתי יחסית בטוח, חציתי את קו הסיום, 2:33 אני בהוט סיט, להיט! חיכיתי לכל המהירים והיה דיי כיף לשבת על ההוט סיט, מה שהיה יותר כיף זה שאף אחד לא הצליח לשבור את הזמן שלי. בראן השני נתתי הכל, חציתי את קו הסיום, 2:31 בום! שיפרתי בשתי שניות, החלפתי את זהר שושני שגם נתן בראש לכולם והגיע שלישי כללי. שוב ישבתי בהוט סיט וקיוויתי שאף אחד לא ישבור את הזמן שלי, אורן חסון הגיע למטה אחרי התרסקות בראן הראשון ושבר את הזמן של הראן הראשון שלי, וכמעט שבר את הזמן הטוב שלי. כל הכבוד לו.
אז אפשר להגיד שפעם שנייה השנה ערן אביבי אמר בקול עמוק וחודר "יונתן יתום-שיאן המסלול!"
ותודה לאל, סופסוף גם אלוף סבב.
אני רוצה להגיד תודה גדולה לנותני החסות שתומכים בי:
דודי אלדורוטי - פאן רייד - מפנק בשלל ביגוד של IXS
אמיר כספי - יבואן מורווד - כנראה השלדה הכי טובה שרכבתי עליה
יוסי מאירי - יבואן מצלמות האיכות CONTOUR
תודה כמובן לאמא שמסיעה אותי לאימונים ותחרויות במסירות ולאבא שמממן אותי ואת האהבה שלי
לא רק תחרות הסטורית, גם מבול היסטורי של אייטמים על התחרות ועל ענף הדאונהיל:
את התחרות התחלתי כבר ביום חמישי, נסענו אמא ואני בנחת, עשינו כמה הפסקות לתת לעגלה הצהובה להתקרר, הגענו לאתר בסביבות 12 בצהריים, היה מעונן, קריר והרוח הייתה מפגרת, עליתי עם כמה חברה למסלול ברגל ונתנו איזה שעתיים עבודה עם מגרפות.
אחר כך נתנו כמה ראנים לבדוק איך יצא. אני זוכר שכל ראן שירדנו ראיתי את כספי עם הסס"ל מסמן את המסלול. בראן האחרון שמתי קופסא עם פסטה ונקניקיות בכיס ומזלג בכיס השני, כשראיתי את כספי באמצע המסלול עצרתי ושאלתי אותו: "מתי אתה מסיים, יש לך משהו לאכול?" הוא ענה: "עוד שעה בערך, ולא אני לא רעב" אמרתי לעצמי בלב כןכן הוא לא רעב. הוצאתי את הקופסא והמזלג ונתתי לו אותם, ואז הוא זרק לי "טוב נו אולי אני אעשה הפסקה".
ביום שישי המטרה הייתי ללטש את הקווים שלי ולא למות, אני חושב שכל ראן שעשיתי (10 בערך) ראיתי איזה מישהו שרוע על הרצפה, היו שם ידיים שבורות, אצבעות שבורות ואפילו ירך שאיכשהו הצליחה להתרסק. אצלי נרשמו אפס נפילות ברוך השם וסיימתי את היום בהרגשה של כיף ושאני מוכן ל"sunday finales".
בשישי בערב לא היה שום סימן לרוח הייתי רגוע לישון בגזיבו של מורווד. ופתאום באמצע הלילה הגיעה פאקינג רוח שהעיפה את הגזיבו באוויר, במזל התעוררתי ותפסתי אותו, פחד אלוהים. כשכבר הצלחתי להירדם אמא שלי התחילה לנחור. בקיצור לפני התחרות ישנתי אולי חמש שעות וגם השעות שכבר ישנתי לא היו כאלה טובות.
את ראן החימום הראשון של בוקר התחרות פתחתי בהתרסקות מרשימה ולאחריה עוד איזה OTB אחרי ששקע לי הגלגל הקדמי באחד הסיבובים. ראן החימום השני שלי היה מעולה, מהיר, מדוייק ונטול טעויות.
בתחרות עצמה, האסטרטגיה שלי הייתה לעשות ראן ראשון טוב ובלי לקחת סיכונים מיותרים וראן שני לעשות "all in all out". את הראן הראשון באמת עשיתי יחסית בטוח, חציתי את קו הסיום, 2:33 אני בהוט סיט, להיט! חיכיתי לכל המהירים והיה דיי כיף לשבת על ההוט סיט, מה שהיה יותר כיף זה שאף אחד לא הצליח לשבור את הזמן שלי. בראן השני נתתי הכל, חציתי את קו הסיום, 2:31 בום! שיפרתי בשתי שניות, החלפתי את זהר שושני שגם נתן בראש לכולם והגיע שלישי כללי. שוב ישבתי בהוט סיט וקיוויתי שאף אחד לא ישבור את הזמן שלי, אורן חסון הגיע למטה אחרי התרסקות בראן הראשון ושבר את הזמן של הראן הראשון שלי, וכמעט שבר את הזמן הטוב שלי. כל הכבוד לו.
אז אפשר להגיד שפעם שנייה השנה ערן אביבי אמר בקול עמוק וחודר "יונתן יתום-שיאן המסלול!"
ותודה לאל, סופסוף גם אלוף סבב.
אני רוצה להגיד תודה גדולה לנותני החסות שתומכים בי:
דודי אלדורוטי - פאן רייד - מפנק בשלל ביגוד של IXS
אמיר כספי - יבואן מורווד - כנראה השלדה הכי טובה שרכבתי עליה
יוסי מאירי - יבואן מצלמות האיכות CONTOUR
תודה כמובן לאמא שמסיעה אותי לאימונים ותחרויות במסירות ולאבא שמממן אותי ואת האהבה שלי
לא רק תחרות הסטורית, גם מבול היסטורי של אייטמים על התחרות ועל ענף הדאונהיל:
תודה לצלמים: Johan Hjord, אופיר פורר, TSD, נועם יופה
